מלבי"ם
ג. ויואב וכל הצבא באו שלא נפקד מהם איש וגם זה נתן תוקף ליואב לעשות כרצון לבו:
מצודת דוד
וכל הצבא. ולא נפקד מהם איש, ובא לומר שבעבור זה ובעבור רוב השלל שהביא, מלאו לבו לסכל מעשה המלך, וכאשר יאמר:
אברבנאל
והנה אמר הכתוב ויואב וכל הצבא אשר אתו באו וגו', אחרי שכבר אמר והנה עבדי דוד ויואב בא, לומר שקנה יואב וכל עבדי המלך אומץ לב לעשות המעשה הרע הזה לפי שבאו מהגדוד עם שלל רב, ועוד שבאו וחזרו כלם בשלום ולא נפקד מהם איש, וזהו ויואב וכל הצבא באו, ר"ל כלם חזרו בשלום, (כד) ולזה עצר יואב כח לומר למלך הנה בא אבנר אליך למה זה שלחתו? (כה) כי לא בא כי אם לפתותך ולדעת מוצאך ומובאך כדי להשחית במעשה ידיך, ולא זכר הכתוב מה השיב דוד ליואב, ואולי ששתק ולא השיבו כלום כי ירד לסוף דעתו, (כו) ואז יואב שלח אחרי אבנר לקראו בשם המלך וישיבו אותו מבור הסירה, ר"ל מהבור אשר היה בדרך אשר שם סירים וקוצים. וחז"ל במסכת סנהדרין [סוף] (דף מ"ט ע"ח) פרק נגמר הדין אמרו, בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג, שלא החזיק בדברי דוד אל שאול אלא דחה אותם בדברי הבל, בצפחת המים אשר לקח מראשותיו, אמר לו אחד מהנערים שכחה בבור ומצאה שם דוד ושקר הוא אומר שלקחה מראשותיך, ובדברי כנף המעיל אמר בסירים נאחז ונקרע ולא הרגשת בו ומצאו דוד: